אייפון – המבחן האחרון 

"היי נעמי, אני לא הורה מתמודד, אני בחורה שצריכה עוד שבוע לעזוב את הבית, כי ההורים שלי לא מסכימים שאחזיק אייפון. יש לי כבר אחד, והם אמרו שזה או הבית או הטלפון. אני לא מוותרת על הטלפון, אבל הבנתי שאולי תוכלי לעזור לי, כי האופציה הבאה היא ארגון הלל. הם יקבלו אותי בזרועות פתוחות", לא המצאתי. זו ההודעה שקיבלתי שבוע שעבר מבחורה רגישה ונסערת. אני לא מכירה אותה, כן שוחחנו ארוכות, למרות שאני ממש לא מדריכת נוער, אלא מלווה הורים. אבל הקריאה שלה לא יכלה להישאר ללא מענה.

ניסיתי להבין את הראש שלה. לשמוע את הלב שלה. להבין את הראש של ההורים שלה, לנסות לזהות את קריאת הכיוון של כל כך הרבה נוער והורים כיום, קריאה לשינוי מהותי ויסודי בגישה.

"קיימים היום היום אייפונים בכל מוסד לימודים, גם הטובים ביותר", אמרה לי אשת חינוך שמונחת היטב בכל הנעשה והנשמע מאחורי הקלעים ומתחת לשולחנות ולספסלים. "זו בעיה שאנחנו צריכים ללמוד להתמודד איתה, לא רק לטאטא אותה".

זהו לא פוסט לגיטימציה, אלא בקשה לקריאת המפה והגשת עזרה משמעותית ומדוייקת לצורך של הדור, שמה לעשות, זולג לנו בין האצבעות (שמעדיפות להחליק על גבי אלפיקציה שתספק להם אלפי לייקים, תבטיח להם עולם מושלם ובעיקר, תפיג להם את הבדידות או את תחושת השיעמום והמצוקה).

לפני למעלה מעשר שנים, ביקשתי להיפגש עם הרב עזריאל טאובר זצ"ל באחד מביקוריו כאן בארץ. נכנסנו אליו לשיחה , בעלי ואני, וביקשתי להבין לאן כל זה הולך. מדובר בתקופה בה אייפונים היו מעבר לגדר לחלוטין, אבל האינטרנט נכנס כבר בדלת הראשית של מקצועות, של מקומות עבודה, נהיה צורך בסיסי לכל מי שפוגש את העולם בחוץ ונאלץ לעבור דרכו. הרב לא אמר לנו "או זה או זה", הוא לא דיבר ב"שחור או לבן", הוא פשוט אמר "המבול כבר כאן". במילים פשוטות, הוא הסביר לנו, שחטא אדם הראשון היה חטא עץ הדעת, והתיקון האחרון (שנמצא בשיאו בתקופה זו) הינו לתקן את נושא הבחירה בין טוב לרע, כשהם מעורבבים דווקא – תיקון עץ הדעת.

עם הזמן ועם המפגש החזיתי עם הניסיון הזה מקרוב עם ביתי ועם המפגש בו משפחות רבות נאלצות להתמודד עם הנוכחות של המסכים הממסכים והמרחיקים בתוך הבית פנימה, דבריו מקבלים יתר תוקף ובהירות.

דעת, פירושו חיבור כידוע. אם נקשיב היטב למשפטים שנוער מנותק אומר היום נשמע משפטים בסגנון של: "אני עושה, אבל לא מרגיש מחובר", "אני מתלבשת צנוע, כי אני לא רוצה לשבור את הכלים, אבל ממש לא מחוברת לזה", "אני בישיבה, אבל מרגיש מנותק". לא, לא מדובר בנוער שוליים, מדובר באחוז ניכר של נוער שמחפש להרגיש מחובר באמת.

מה השתנה הדור הזה מכל הדורות? בזמננו עשו "כי צריך", ולהרגיש היתה פריווליגיה. ידענו שישנם "ימי אהבה וימי שנאה", ומצוות לא עושים "כי מרגיש לי" אלא כי צריך. מה השתנה?

שמים וארץ השתנו. הגענו ליישורת אחרונה, לסיבוב האחרון. לפרק האחרון בספר.

אחד ההורים הפנה את תשומת ליבינו, שאייפון זה הסמל של הסמארטפונים כידוע. כמו כן, יש בספורט את מקצוע הג'ודו, וגם שם יש אייפון (בניקוד שונה) שמשמעותו ניצחון מוחלט המסיים את הקרב (אייפון Ippon )- נקודה מעניינת לכשעצמה.

ביישורת אחרונה של הקרב, כפי שאנו נמצאים כעת, בדור אחרון, מובא בהרבה מאד מקורות, שהתיקון יהיה תיקון עולם הרגש (הרב בויאר מדבר על כך הרבה). הדורות הקודמים תיקנו את הדעות (שכל, נשמה), את המידות (לב, עבודת התפילה) ודור אחרון, ונמוך ביותר מבחינת סדר הדברים, הינו דור עקבתא דמשיחא, דור תיקון הרגש – החיבור הרגשי ובירור ריגוש לעומת רגש עמוק ומחובר.

אי אפשר ולא נכון לברוח מזה.
אי אפשר ולא נכון, להשוות אותם אלינו ולומר להם "אם אנחנו יכולנו, גם אתם יכולים!", אנחנו לא גדלנו במציאות בה ניתן להשיג בכמה מאות שקלים: אהדה, חברה, חיבור (מזוייף), אהבה (מזוייפת) והפגת שיעמום. ניתן היום להשיג בקלות את משכך הכאבים הגדול מכולם, לטמון עמוק בכיס, ולחיות חיים שנדמים כמחוברים לעולם כולו, לקבוצות, לניצחונות של קבוצות כדורגל, לריגושים של תגובות, לסיפורי חיים של אחרים, לעולם שלם ומסעיר של רגשות וריגושים, לניתוק מוחלט מעצם החיים הדורש השקעה ונוכחות, ועם אפס חיבור אמיתי שמשווע להתגלות.

ישנם הרבה מאד סיבות מדוע נוער מחפש את החיבור המזוייף על פני החיבור העמוק ודורש ההשקעה שיש לעולם הנפלא של תורה ומצוות להציע, ובע"ה במאמרים הקרובים נצלול פנימה ונבין יחד עד כמה הטלפון הוא רק "תרופת הרגעה" ולא הבעיה בעצמה, הוא משכך הכאבים ולא הכאב בעצמו. הוא פותר בעיה, שהם לא מוצאים לה פתרון אחר.

ישנן 4 קטגוריות של בעיות כאלו, שכל אחת מהן דורשת למידה ובעיקר – מודעות ודרך. (המשיכו לעקוב!).

במקום להילחם רק במכשיר, עלינו לרפא את השורש. ללמד לחבר, ללמוד לדעת: את הכאב של הזולת, את הדרך לליבו ולנפשו. עלינו לדעת ולהכיר את הדרך, לא רק את המטרה. עלינו ללמוד מהו תהליך בו הם לומדים בחירה אמיתית, בוגרת, מושכלת, גם כשאנחנו לא בסביבה, וזה יכול לקרות רק מתוך מקום עמוק של אמון, חיבור ושייכות אמיתיים, ללא כל מטרת רווח, צורך, או הכרח. אלא פשוט כי אנחנו מחוברים ואכפת לנו. אנחנו אוהבים ומוכנים להשקיע בקשר, בדרך, בהתהוות ולא רק בפתרון (שלא עובד). גם אם זה ייקח זמן , וגם אם זה מבהיל נורא.

"שמעתי את אבא שלי אומר לאמא שלי מאחורי הקיר, שהוא לא יכול לסבול אותי", אמרה לי בחורה אחרת, כשהיא כולה בעלבון. "מה יש לי לעשות בבית כזה, בו כולם מאוכזבים ממני"? טלפון, בהחלט מעניק לה מפלט בטוח.

"אני לא מסתדר עם הגמרא, לא מבין את הלימוד, ומפגר אחרי כולם", סיפר בחור שבילה את רוב הסדרים בחדרי השירותים של הישיבה, כשהוא צופה בסדרות, כי מה לעשות, באולם הלימוד, הוא הרגיש ממש לא שייך (ולא שווה).

הניסיונות נמצאים בכל מקום.אם נבין טוב יותר עם מה הם מתמודדים, נוכל ללמוד את הדרך אל הלב שלהם, לא רק אל הכיס, ומשם לשלוף את הפון ולומר להם: "או אנחנו או זה". כי זו בחירה שמובילה ודוחפת אותם אל תהום אחת – החוצה. ישר אל זרועות הדחיה, העלבון והכעס, מה שמלבה עוד יותר את האש, מגביה את הלהבות וחורך כל סיכוי לקשר של חיבור ותיקון. ישנם דרכים להגיע אליהם, לדון בזה יחד איתם, להציב יחד גבולות גזרה. זו עבודה שמבקשת להיעשות יחד, לא דרך שליטה מפרידה, אלא דרך נוכחות מיטיבה.

כעת, בניסיון אחרון של עץ הדעת, טוב ורע, בו כבר אין "אנחנו והם", אלא הכל מעורבב, גם בתוך המשפחות פנימה, גם בתוך הנפש, עלינו ללמוד שיעור חדש של חיבור אמיתי, של רגש חם. של טהרת הלב ומציאת הטוב בנשמות שמחפשות חיבור ולא ממש מוצאות אותו.

נכון, צריך ללמוד איך להתנהל עם זה, איך אפשר לקרב אותם בלי לגרום נזקים ליתר המשפחה, איך לצמוח מכח הבחירה במקום ליפול למקום של צורך בריגוש, ואיך לטווח את כל הדעת הזו, למקום של צמיחה.

זה לא משהו שלומדים ביום אחד, גם לא ביומיים, אבל כשהמטרה המרכזית נמצא מול עיננו, כשמביטים על הניסיון הזה מגבוה, ממקום של חיבור, מגלים שבילים נוספים שמובילים אל הלב ואל הנשמה. מגלים שישנו הרבה מאד כאב ובלבול נוראי מתחת לכל המסכים והמסכות, נשמות שכל מה שהן מבקשות, זה לגעת, לדעת, ללמוד לבחור את הטוב מתוך הרע. וזה מתאפשר רק כשאנחנו, מסכימים ללוות אותם בדרך, מתוך רגש עמוק של אכפתיות, רגישות וקרבה.

בע"ה במאמרים הבאים, ניגע בקצרה בארבעת שורשי הניתוק, (בקורסים אנו לומדים על כך לעומק), ועל הסיבות הדוחפות אותם לחפש מסכים. כשנבין את השורשים, נוכל להגיש את העזרה והלב הנדרשים לריפוי בע"ה.