למה הן מחפשות קשרים עם בחורים?
ישנה תופעה מאד מדאיגה בקרב חלק מהבנות בגילאי העשרה המוקדמים שהן מחפשות קשרים עם בחורים. חושבים שזה רק "נוער שוליים"? הבשורה הקשה לעיכול היא, שזה קורה גם בקבוצות הלכאורה רגילות.
לא מזמן מישהי סיפרה לי שישנה קבוצת צ'אט שקוראים לה "בחורי ישיבות ובחורות סמינר" ובהגדרות הקבוצה כתוב: כאן מדברים על הכל, רק בצורה מכובדת בבקשה. צ'אט. במייל. בחורים ובחורות. המרחב הורטואלי הנגיש, הבדידות הגואה והצורך לדבר ולהישמע, מוביל את הנוער שלנו לחפש פתרונות, גם אם הם לא מוצלחים במיוחד.
לא מעט הורים פונים אלי עם השאלה הבאה:
"גילינו שהבת שלנו בקשר עם בחור, מה עלינו לעשות"?? "התקשרו לספר לי שהבת שלנו מסתובבת בתחנה המרכזית ומחפשת קשרים לא ראויים, איך עלינו להגיב"??? ועוד לא התחלנו לדבר על סיכון, אלא עוד בטרום סיכון. כשעוד לא נעשה שום דבר ממשי, אבל יש מי שמכין את השטח, והמרחק בין "רק הסתובבתי" לבין קשר שמתסבך, קצר להחריד.
אחת האימהות שיתפה אותי שהיא שאלה אמא אחרת מה לעשות במקרה כזה והיא ענתה לה "תפני לארגון השומרים!". התפקיד של הארגון, למי שלא מכיר, הוא לשמור שרחובותיה של בני ברק יישארו נקיים וחפים מכל זה. הצורה בה הם עושים את זה היא טלפונים מאיימים להורים ודרכים נוספות, זה לא באמת פותר שום בעיה, זה כמו להזמין משטרה ולצפות שבכך פתרנו את בעיית הפשע.
זה מזכיר לי סיפור שפגשתי לא מזמן בו אחד השכנים מהקומה הראשונה בבניין גילה שישנה נזילה מהגג והמים דולפים דרך צינור הניקוז ישר על המדרכה בכניסה לביתו. זה הרגיז אותו, הפריע לו ולכלך את הכניסה שלו. במקום לעלות לגג ולבדוק האם התפוצץ שם דוד מים או שדרוש תיקון מסוג אחר, הוא פשוט החליט לתחוב שקית ניילון אל תוך חור הניקוז ובכך הוא חשב שהוא פתר את הבעיה.
האם אנחנו לא דומים לאותו שכן, כשאנחנו מנסים "לסתום ולפתור את הבעיה" עם עונשים, התראות, איומים וחרדה? האם אנחנו באמת חושבים שעל ידי איומים והסברים בלבד נצליח לגרום להם "להפסיק לעשות שטויות ולחפש ריגושים"? בואו נשאל את אלו שכבר ניסו בדרך הזו, ברוב המקרים אנו נקבל את התוצאה ההפוכה: הם יתרחקו יותר, יסתירו יותר וישקרו יותר. הפסדנו כפול.
נו, אז מה באמת גורם לבחורה בת 14 לנסות לייצר קשר עם בחור בן 17 ומה גורם לבחורה בת 16 לחפש "חבר"? שמתם לב שהנחתי כאן שאלה???
רוב ההורים בשלב הזה שואלים "אז מה עושים"?? אבל הרבה לפני המה עושים, עלינו להבין למה עושים. כדי לדעת איך באמת לעזור לבחורה עלינו להבין מה המניע שלה. מה היא באמת מחפשת.
עלינו להשקיע את הזמן והמאמץ "לעלות לגג" ולחפש מה התפוצץ שם, לא רק לנסות לסתום את החור עם שקית ניילון באופן זמני וחסר יעילות ממשית. הרצון בקשר (הלא לגיטימי כרגע) הינו רצון למציאת פתרון לבעיה, לא הבעיה בעצמה (מבחינת המתבגר/ת).
רובינו, כאנשים מבוגרים, מניחים הנחת יסוד שכל בחורה שמחפשת קשר עם בחור בגיל לא מותאם, מחפשת את מה שאנחנו המבוגרים חושבים שהיא מחפשת. שכחנו פרט אחד חשוב: היא בת 14 או 16 והמניעים שלה, שונים משלנו.
רוב הבחורות בגלאי ההתבגרות מחפשות דבר אחד: מענה לקשר (או בשפה שלהן "אהבה").
הבלבול בין המושגים "קשר ואהבה" נפוץ ועוד יותר מכך נפוצים הבדידות והיעדר קשרים קרובים ומספקים עם המשפחה.
עכשיו, נסו לקחת דמיון של קשר ושייכות, לנפץ לה את הבלון ואת החלום על כך שמישהו יראה אותה, יאהב אותה ויעריך אותה (לא משנה שעל פי רוב זה לא באמת מה שקורה, אבל זה מה שהיא חושבת), השאלה שנשארה פתוחה היא מה היא מקבלת במקום או איזה פתרון ניתן לייצר על מנת למלא את החלל, לנסות לחשוב מה ימלא את החסר. או לפי המשל שהבאנו קודם, מה יתקן את הנזילה שנמצאת בדוד שעל הגג.
כל עוד לא הבנו שזה יושב בכלל על חסר (ולא רק על הורמונים כפי שרובינו נוטים לחשוב), לא התחלנו להבין לא את הסוגיה ולא את דרכי הפתרון. כשנוער מחפש בן / בת זוג, הוא מחפש קשר. מחפש להרגיש אהוב ומוערך. מחפש להרגיש ראוי ושווה.
כשנוער מרגיש מבוסס רגשית, על פי רוב, הוא בכלל לא יחפש את הכיוון הזה בגיל כל כך צעיר.
יש לה חברות בסמינר, יש לה סיפוק בחיי החברה, יש לה מקום של אהבה בבית וקשר עם ההורים ויש לה תעסוקה.
מה קורה כשהרשימה הזו איננה, או כשמדובר על נערה שיש לה ברקע קושי רגשי גדול/ חוסר ויסות/ לקות למידה ותסכול / בית ללא אחיות ותעסוקה לשעות אחר הצהריים / נידוי חברתי / צורך עז בריגושים עקב הפרעת קשב לא מטופלת? / טראומה מתמשכת/ חוסר תפקוד ועוד?
המממ…. כאן יש לנוער נטיה להכנס לעמדת הישרדות אוטומטית ונסיון לייצר לעצמם פתרונות.
הפתרון הכי זמין, הכי הגיוני מבחינתם והכי קל, הוא לנסות לייצר קשרים חברתיים "קלים וזמינים".
דהיינו, חברויות מהסוג הזה שמוצאים ברחוב. שמתם לב למהלך, נכון?
חסרון/ צורך / בושה לשתף או חוסר הבנה או אמון שמבוגר יכול לעזור להם/ ניסיון לפתור את זה לבד מתוך מצוקה / מציאת פתרון קל, מהיר, זמין ומספק.
האתגר שלנו כהורים, זה להפסיק לחפש את גלולת ההרגעה המיידית ("השומרים" כדוגמא) שיפרידו בכח, שישמרו עם שוטר ליד הדלת כל הלילה שהבת לא תצא להסתובב, ולאיים עליה שהיא מסכנת את עצמה. מהסיבה הפשוטה- זה לא יעיל ויותר מזה, רק יגרום לה להסתיר מאתנו יותר, לשקר יותר, לסבן ולשחק משחק כפול ולמצוא את הדרכים לקבל את משכך הכאבים שלה בצורות אחרות, מאחורי גבינו.
בסופו של דבר, מה שאנחנו רואים זו התוצאה. לא השורש או הסיבה (המצוקה).
על מנת לעזור לה באמת, עלינו לנסות עד כמה שניתן להבין את הסיבה או הרקע שגרמו לה לחפש שם בחוץ ולעזור לה למלא את החלל החסר, להתמלא בקשר חם קרוב ואוהב, למצוא סיפוק ושמחה וחווית הצלחה אישית בתחומים שהיא אוהבת, ולפעמים, כשיש חסר גדול בחום ואהבה, קרבה אנושית וחברות, יש צורך ללמד אותן איך ליצור קשרים של אמת עם חברות בכיתה וישנם גם פתרונות נוספים אותם ניתן לקבל בתהליכי ייעוץ ממוקדים בהתאמה אישית (כגון אימון קשב, חוגים מספקים, התנדבות או עבודה עם תינוקות, חונכת ופתרונות נוספים מותאמים כל מקרה לגופו).
זה דורש מערך קשר שמבוסס על אמון ושיח פתוח איתנו ההורים והעברת מסר שאנו בצד אחד- הצד שלהם. אנחנו כאן איתם כדי לעזור להם לשמור על עצמם ולהיות מוגנים ואהובים באמת.
נכון. זה לוקח יותר זמן, מדובר במשהו תהליכי יותר ובעיקר, ממוקד יותר בסיפור האמיתי- הסיפור שמספר את מאחורי הקלעים של החסרון, הבקשה והצורך בקשר ושייכות.
כשיודעים לתת לזה את השם הנכון ובמקום לקרוא לזה "פריצות, חוסר צניעות וטיפשות" (אלו עובדות שהן נכונות בפני עצמן אבל בהחלט לא מתקבלות בהבנה של נערה בת 14)… ובמקום להתקיף או לכעוס, לתווך לה ביחד את החסרון והבור הריק, אפשר להתחיל לחשוב ביחד על פתרונות אמיתיים על מנת למלא בו מים חיים.
נ.ב.
זוהי טעימה קטנה מתוך הנלמד בקורס הכשרת היועצים של אהבת עולם //
לפרטים נוספים, התקשרו למשרד בשעות הבוקר 055-2644300