גיל ההתבגרות, נעמי סובול

מניפולציה או מצוקה? על גבולות לעומת הכלה

הורים רבים מפחדים לשים גבולות לנוער שלהם מפחד שהם "ירדו מהדרך". מורים מפחדים מהתלמידים שלהם, ותלמידים לא מהססים לומר "אם תהיו קשים איתנו, נהיה חילוניים!".

אהבה ללא גבול? // פוסט שבועי

בשבוע שעבר הצפנו כאן סוגיית שכל הורה לנוער פוגש:
מתי נכון להכיל ומתי נכון להעמיד גבול? האם תמיד נכון לשחרר, ואם כן, עד היכן?
האם נכון לתת להם "לנהל" אותנו? איך נזהה שאנו פועלים ממקום נכון ולא מתוך חרדה?
האם ניתן להבחין בין מצוקה של נוער לבין מניפולציה?
(מי שלא קרא, ממליצה לחפש את הפוסט המדובר …).

ובכן, אלו סוגיות שדורשות בהירות והבנה של עצם המהלך,
הרבה יותר מאשר פתרונות שהם בחזקת פלסטר. חשוב להבין שאין פתרון אחיד לכל מצב ועניין,
ואין תשובות שנכונות לכולם, אלא הבנה של איך המערך עובד ומשם ,
יהיו די הרבה דברים שנצטרך להחליט מהרגע להרגע,
כשאנו לבד בשדה הקרב ולפעמים אין אפילו זמן לגשת ולשאול מישהו
(כפי שאספר לכם בסיפור בהמשך).

גם כשאנו רוצים לגשת לשאול מומחה בתחום או דעת תורה,
עלינו לדעת איך לנסח את השאלה ומה לכלול בתוכה.
התשובה, הינה נגזרת של השאלה.
פרטים חסרים עלולים להשליך באופן גורלי על התשובה.
זו בדיוק הסיבה שאני פותחת אתכם את הנושא.

ישנן 5 נקודות מפתח שחשוב לתת עליהן את הדעת:
(קצת ארוך אבל שווה כל רגע 🙂 

1. מניפולציה או מצוקה?

הורים רבים מפחדים לשים גבולות לנוער שלהם מפחד שהם "ירדו מהדרך".
מורים מפחדים מהתלמידים שלהם, ותלמידים לא מהססים לומר "אם תהיו קשים איתנו, נהיה חילוניים!".

בואו נעשה רגע הפרדה בין מצוקה אמיתית לבין מניפולציה רגשית (שמאד רווחת בגיל ההתבגרות).
לפעול מתוך פחד וחרדה מצידנו, המבוגרים, אף פעם לא מוביל למקום נכון,
כי מדובר בסוג של ריצוי או בקשה לשקט תעשייתי.
זה לא באמת מהווה פתרון ובעיקר, לא מהווה גשר לקשר או תקשורת בונה.
אם מדובר בנוער שאיננו נמצא תחת ההגדרה "נוער בסיכון",
כל מה שנדרש זה ערוץ תקשורת פתוח ואפשרות לשיח
ושימת גבולות באופן נכון כאשר נדרש (בתדר של מדריך ולא שוטר, ראו פוסטים קודמים).
אם נוער (רגיל) מאיים ב"ירידה מהדרך", זו הזדמנות נפלאה לפתוח שיח
ולשאול מה מציק להם ולמה הם חושבים שירידה מהדרך מהווה "פתרון" או "איום"
במקום לנסות להשתיק את האיום על ידי איום נוסף או על ידי ריצוי.

תחשבו רגע. אם ישנו חלילה ילד חולה במשפחה שמאושפז
ומקבל מלא יחס ומתנות ואפס דרישות, קורה שאחים שלו מרגישים מקופחים
ואומרים "הלוואי וגם אני הייתי חולה" נכון?
האם הם באמת רוצים להיות חולים? חס וחלילה.
זו אמירה שאומרת שגם הם רוצים תשומת לב ויחס
והם זקוקים ליותר תיווך של המצב. נקודה למחשבה.

2. מהי רמת המצוקה?

רמת המצוקה (במידה וישנה) הינה פרמטר קריטי לקבלת ההחלטות שלנו כהורים.
כפי שכבר נאמר במאמרים הקודמים שלנו (ראו עלון שבת השבוע)
ישנן בגדול 3 קטגוריות שכל אחת מהן יש כלים שונים בחינוך:
נוער רגיל, נוער מקורר רוחנית, נוער בסיכון.
במידה ואתם לא בטוחים היכן הנוער המאתגר שלכם ממוקם,
כדאי מאד להתייעץ ולא להחליט לבד.
פגשתי לא הורה אחד ולא שניים 
שקיבלו החלטות גורליות ממש
שמשפיעים על כל העתיד הרוחני של הילדים שלהם,
רק מתוך חרדה שאולי הם בסיכון, ואז הם ניסו למנוע את המשך המסלול מראש
וגרמו לילדים שלהם נזקים בידיים רק מתוך חרדה או חוסר הבנה של המצב לאשורו.
חשוב להבין שכל מסלול מדוייק למי שצועד בו,
ואם מחליפים בין המסלולים, זה כמו לתת תרופה לא נכונה לפציינט,
עלול להסתיים לא טוב בכלל.

3. מיקוד גבוהה- לזכור את המטרה

כשמדובר בנוער בסיכון, עלינו להבין מה זרק אותם החוצה
ומהי התרופה שעוזרת להם להרגיש שוב מחוברים.
המטרה בכל ההדרכות של הורות לנוער בסיכון, היא אחת:
לייצר חיבור מחדש מתוך הבנה (עד כמה שניתן) של מה עובד איתם ומה שיבש להם את המנגנון הפנימי.
חשוב מאד בחלק הזה להיות ממוקדים במטרה שהיא
לייצר קשר נפשי עמוק וערוץ תקשורת המבוסס על אמון הדדי
ולא לפעול מתוך רצון להרגיע את הפחדים שלנו (ויש הרבה) או רצון "לזרז את התהליך".

טעויות רבות נעשות מתוך מחשבה מוטעית שאומרת שלקבל אותם אומר להיות כמוהם.
היי, יש לנו זהות משל עצמינו, ערכים ועולם תוכן שלם.
אנחנו לא אמורים למחוק את זה ולהתערבב עם התרבות שלהם כדי "לקבל אותם".

אירחתם פעם בעל תשובה מתחיל אצלכם בבית?
כיבדתם, קיבלתם, נתתם הרגשה טובה ומקבלת, השארתם דלת פתוחה ואפיתם לכבודו עוגיות. נהדר.
אבל האם יצאתם איתו למרפסת לעשן גראס כדי שהוא ירגיש שמקבלים אותו?
ישבתם איתו לצפות בסרט? יצאתם איתו לפאב לשתות?
קחו את זה כדוגמא, למה נדרש מאתנו: קירוב. לא ערבוב.
לקרב אותם לא אומר להיות כמוהם, אלא לתת מקום, בלי שיפוטי, למי שהם.
הכלה, זה מלשון מיכל. 
בלנדר מכיל את כל הרכיבים שנשים בתוכו, ואז נשטף.
הוא לא נהיה השייק בעצמו אלא מכיל את כל הרכיבים ועוזר להם להתגבש.
היכולת להכיל אותם, אומרת שאנו מגבשים את היכולת להחזיק את המורכבות שלהם בלי להתערבב איתם
ויכולים להיות שם בשבילם יציבים, נוכחים ולהוות עוגן.

4. הכירו את המנגנון:

הכי חשוב זה להבין מהיכן נוער בסיכון פועל.
מהו המנגנון שדוחף אותם החוצה, על מנת להבין מהו המנגנון שמחבר אותם בחזרה, פנימה.
באחד המפגשים של קורס יועצים שאלה אותי אחת הנשים מה היה עליה לעשות
כאשר המתמודדת שלה ביקשה לבוא איתה (האם) לחתונה של קרובת משפחה חרדית
כאשר הלבוש שלה (של הבת) לא היה מי יודע מה לפי ההלכה…
אחת המשתתפות קבלה ואמרה:
"למה האמא צריכה לקחת אותה לכל מקום, מספיק קשה לה (לאמא),
מותר לה לצאת גם לבד, למה לקחת את ההתמודדות איתנו לכל מקום"?

השאלה שלה, שיקפה משהו מהותי. שימו לב:
הבת המתמודדת ביקשה לבוא עם האם, ביקשה זמן של קשר וביחד,
לא שהאם הציעה לה לבוא מיוזמתה שלה.
שאלתי אותה האם היא אי פעם חוותה על בשרה תחושת דחיה.
האם היא יודעת עד איזה עומק תחושת דחיה יכולה להגיע.
האם יש לה מושג עד איזו שכבה בבשר זה צורב.
היא חשבה רגע ושניים ואמרה שלא ממש.

חשוב להבין שנוער בסיכון נזרק החוצה מתוך חווית דחיה עמוקה, תחושת חוסר שייכות ומקום.
האם נצליח לייצר את המקום הזה עבורם ברמה של "נפשו קשורה בנפשו"?
שהם ירגישו שבבית, אצל אבא ואמא, יש להם תמיד מקום?
יש שם מישהו שמבין אותם, לא שופט אותם, יהיה שם עבורם בכל מצב ואוהב אותם?
זו המשימה שלנו עם נוער בסיכון, להחזיר להם את האמון במקום שלהם ללא תנאי (תנאים מציפים שוב את תחושת הדחיה).

סיפר לי אבא מקהילת אהבת עולם, שבנו שהיה כבר רחוק מחיי יהדות,
היה בין מקימי הסככות במסיבה בנובה בשמחת תורה דאשתקד
בערב התקדש חג, הוא דיבר עם הבן וביקש ממנו להיות איתם ביחד בסעודות החג.
הבן היסס. הוא רצה להיות עם המשפחה (!!!) ומצד שני, הוא התחייב להיות במסיבה כמקים הסככות.
הם עמדו בדלת, שעה לפני החג, אין זמן לברר או לשאול מישהו.
יש החלטות שצריך לקבל בשטח, תחת אש.
הבן אמר שהוא חייב ללכת. האבא רצה לתת לו הרגשה שהוא תמיד רצוי
ומצא את עצמו אומר לו "תדע לך, שאחרי שאתה מקים את הסככות,
אתה תמיד יכול לחזור, אני משאיר את הדלת של הבית פתוחה. אנחנו מחכים לך".

בבוקר, האבא קם לקול האזעקות, הוא פנה לחדר של בנו בחרדה עצומה
וגילה אותו ישן במיטתו שנת ישרים.
הוא ידע שהדלת פתוחה ושהוא רצוי, והוא חזר הביתה.

כשאנו רוצים לשים "גבול", עלינו לבדוק אם יש מי שיקבל את הגבול.
אם קיים בסיס של אמון הדדי שכבר נוצר או שאנחנו רק בשלבי ביסוס וריפוי הקשר (שלב שלוקח המון זמן!).
האם יש עם מי לדבר או שכל בקשה רק זורקת אותם רחוק יותר כי "אף אחד לא מבין אותי בבית הזה".
כשהם בשיא שלב המרד, אין עם מי לדבר וכל נסיון לשים גבול, רק מוסיף שמן למדורה.
אחרי תקופה בה ביססנו הדדיות ואמון שהם אהובים ורצויים, ניתן לדבר על כבוד הדדי.
וכאן מגיעה הנקודה האחרונה:

5. איך ביקשנו?

כאשר אנו רוצים לדבר על "גבולות" כדאי מאד להחליף את הניסוח ל"כבוד הדדי".
כשנוער נמצא כבר בשלב בו ניתן לדבר בכלל על "הדדיות בקשר".
כל עוד הם במגננה של הישרדות, אין הדדיות בקשר, ישנו רק דבר אחד:
הישרדות. בכל מחיר. מאבקי טריטוריה.
צריך לדעת מתי הם הבשילו והבריאו למצב בו הם רואים "עוד אנשים".

מאד מהותי איך אנחנו ניגשים לדבר על "גבולות".
במקום לומר "בבית שלנו לא שומעים מוזיקה בדציבלים גבוהים כל כך",
(בבית שלנו, ניסוח ששם אותנו בצד אחד ואותם בצד שני…)
ננסה לומר: אנחנו ממש מבקשים להנמיך את המוזיקה, זה מפריע לנו. האם אוזניות יעזרו לך?
שמתם לב בשינוי בניסוח? אנחנו מבקשים.
לנו זה מפריע. אותנו זה מביך. היינו שמחים ש… וכן על זה הדרך.
אנחנו כאן ביחד. האם אתה יכול להתחשב בזה?

כשהם חווים מספיק שאנחנו שם עבורם, בכל מחיר, ללא שיפוט ועם המון אהבה,
הם יגיעו לשלב בו הם ירצו גם להחזיר. זה נקרא שלב ההדדיות.
אתם תדעו כבר לזהות את זה כי זה בדר"כ מגיע מצידם כשהם מוכנים ובשלים לכך.

האם ענינו על כל השאלות? וודאי שלא.
מסיבה פשוטה, זה בלתי אפשרי. חדשים לבקרים נפגוש אותם, את הקונפליקטים והצמתים.
מה שחשוב זה להבין את העקרונות. לנסות לברר מהי רמת המצוקה
ולפי זה לבסס את רמת הקשר, הקבלה וההכלה (מיכל, זוכרים?)
כדי לאפשר להם ריפוי מתוך מקום שקול, בוגר ואחראי.

נבחרנו להיות ההורים האלו, של דור הגאולה.
דור שמבקש ללמד אותנו מהי קבלה, דיוק פנימי והכלה.

0 0 הצבעות
דירוג מאמר
הירשם
להודיע ​​על
guest

0 תגובות
הישן ביותר
החדש ביותר הכי הרבה הצבעות
תגובה מוטבעת
הצג את כל התגובות

אל תפספסו תוכן חדש

השארו מעודכנים!

רוצים להיות ראשונים ולקבל עדכון על כל פוסט חדש שעולה לאתר? מלאו את פרטיכם ותישארו מעודכנים

אולי יעניין אותך גם:

0
אשמח לשמוע את חוות דעתכם, נא הגיבו.x

תודה רבה!

נרשמת בהצלחה

אל תפספסו את ההזדמנות לקבוע

פגישת ייעוץ מקצועית
עם נעמי סובול

בה תקבלו הכוונה מקצועית והדרכה אישית להתנהלות עם נוער מתמודד.
הפגישה הינה זוגית ובתשלום