נעמי סובול

על חוקים ועל תרופות לנפש

איך אמר לי אבא אחד מתוסכל בפגישת ייעוץ? "איך אני פשוט מסביר לבת שלי אודות היצר הרע? נראה לי שהיא פשוט לא הבינה עם מי יש לה עסק!". עניתי לו שנראה לי שהיא מכירה את היצר הרע יותר טוב ממנו, כך שהיכרות לא ממש תועיל. אולי צריך כאן משהו אחר. דיבור אחר. גישה אחרת. הבת שלו הרי גדלה אצלו בבית עם כל החינוך המדהים שהוא העניק לה. בואו נעשה רגע סדר בדברים. נייצר בהירות, שתעזור לנו להתמקד בתפקיד שלנו ולשחרר את מה שלא שלנו. אם נחלק את סוגי החינוך לנוער לשלוש קטגוריות עיקריות נראה שיש לנו: חינוך רגיל, קירוב וריפוי. ונסביר:

באחד המיילים ששלחתי לקהילת אהבת עולם השבוע, סיפרתי על כמה תובנות חשובות שבעלי שיתף אותי בעקבות אזכרה שהוא השתתף בה, עבור בן של חבר שלו שנהרג בתאונת אופנוע לפני שנה. נער מתמודד בן 19. מה שאני רוצה לשתף אתכם, זו דווקא תגובה שקיבלתי מאמא אחת כואבת על אותו הפוסט, וכך היא כתבה לי: אבל מה עם הילד הזה אם הוא היה הבן שלי היה לי מאוד כואב שאם הוא לא הספיק לחזור בתשובה – כמה הוא סובל בעולם הבא, וזה הכאב העיקרי שיש לי כבר בעולם הזה. אני רוצה שהילדים שלי יתענגו על ה' ולא ח"ח יסבלו ובגלל שכ"כ מוחשי לי הסבל של עוברי עבירה- אני מאוד מצטערת בסבלם מה שמחזיק אותי זה האמונה המאוד חזקה שבטוח היא תחזור בתשובה, אבל אותו בחור אולי עוד לא זכה לחזור – וזה כאב עצום".

בעקרון, היא צודקת. התורה בעצמה כותבת בפרשתינו, פרשת בחוקותי "אם בחוקותי תלכו"… וגם מפרטת לפרטי פרטים מה יקרה במידה ולא נלך בחוקות ה'. ישנם שכר ועונש, יש דין ויש דיין, יש לקחת אחריות על המעשים שלנו ועל הבחירות שלנו, ויש יראת שמיים שכולנו עמלים לרכוש כל ימי חיינו, ואין לאף אחד הבטחה שאם יש לו יראת שמיים היום, היא תישאר שם גם מחר. זו בחירה וזו עבודה, כל החיים. קוראים לזה "עבודת ה'". עכשיו, נוצר כאן קונפליקט. הכאב הזה מנהל הורים רבים באופן טבעי. הרי יש לנו כאן נוער שלא ממש מקפיד על כל סעיפי השולחן ערוך, כן? איך אמר לי אבא אחד מתוסכל בפגישת ייעוץ? "איך אני פשוט מסביר לבת שלי אודות היצר הרע? נראה לי שהיא פשוט לא הבינה עם מי יש לה עסק!". עניתי לו שנראה לי שהיא מכירה את היצר הרע יותר טוב ממנו, כך שהיכרות לא ממש תועיל. אולי צריך כאן משהו אחר. דיבור אחר. גישה אחרת. הבת שלו הרי גדלה אצלו בבית עם כל החינוך המדהים שהוא העניק לה.

בואו נעשה רגע סדר בדברים. נייצר בהירות, שתעזור לנו להתמקד בתפקיד שלנו ולשחרר את מה שלא שלנו.
אם נחלק את סוגי החינוך לנוער לשלוש קטגוריות עיקריות נראה שיש לנו: חינוך רגיל, קירוב וריפוי. ונסביר:
חינוך רגיל, זה החינוך שאנחנו מכירים. כל מה שהתורה וחז"ל מלמדים אותנו על יראת שמיים, מצוות ועבירות, שכר ועונש, כבוד למבוגרים, אחריות ומשמעת. כאן ישנו הרצוי, לכאן היינו שמחים ושואפים לגדל את ילדינו, להיות אנשים מתוקנים, יראי שמיים ואהובים על הבריות.

אבל, וכאן נכנס אבל גדול מאד. לפעמים, ישנה תפנית בעלילה, ולא תמיד גידול ילדים הינו "תוכנית כבקשתך". ישנם מקרים רבים בהם הנער נכנס תחת ההגדרה של סיכון ברמות שונות, וכאן נעבור לסט כלי קירוב או סט כלי ריפוי (תלוי בחומרת המצב). לא כי וויתרנו, אלא כי אין דרך אחרת להציל את הנשמה הזו. היא כרגע במצב של נתק רוחני, של כאב עצום, שהודף את כלי החינוך הרגילים וגם מפתחת אלרגיה אמיתית לכל דיבור מוכר מהעבר. תארו לעצמכם לצורך הדוגמא, שיש לכם ילד חולה שפעת בבית. 39 מעלות חום. האם תבקשו ממנו לשטוף כלים? להתלבש? לקום מוקדם למניין? זה הרי ברור שתהיה לנו גישה אחרת במקרה כזה. גם הקב"ה יודע עם איזה נשמות יש לנו עסק (הזוהר הקדוש מרחיב על כך הרבה על כך במאמר נפרד בע"ה). גם הוא מתייחס אליהן כאל נשמות שבאו לכאן לצורך תיקון מאד מסויים בדרך מאד שונה וקשה מהרגיל. יקל עלינו אם נחליף רגע את המילה חינוך במילה -תיקון. כי זה מה שזה. לפעמים נער מתמודד הגיע לעולם כדי לתקן נקודה אחת של קרבה. מצוה אחת שנפלה לעומקי עומקים והוא נבחר לשלוף אותה משם. מה אנחנו מבינים? אז להשליך את הכאב שלנו עליהם, יהיה פשוט לא נכון. במקום זאת, נלמד כף זכות, נלמד על התפקיד שלהם ושלנו, כהורים לדור אחרון. נלמד על כלי ריפוי וכלי הצלה, נלמד איך להגיש עזרה, לנשמות ששרוטות על הכביש, עם לב מדמם ונפש פצועה. נלמד להקים לתחיה לבבות שבורים ונפשות שמרגישות שאין להן מקום.

לפני כמה שנים, סיפרה לי בחורה מתמודדת כמה קשה לה עם צניעות. כששמעתי ממנה מה היא עברה בחיים, אמרתי לעצמי שזה מזל שהיא בכלל נשארה שפויה. כאב לי אי אז על העולם הבא שלה. חשבתי שאני מבינה משהו. באו החיים ועשו לי בית ספר. למדתי כמה אי אפשר לשפוט בכלל אנשים שמנוהלים מכאב ומשבר. אחרי שנים, שמעתי ממנה שאת הבנות שלה, היא שולחת לחינוך תורני. למרות ועל אף. כי חשוב לה. מה אנחנו מבינים בנשמה של יהודי וכמה קורת רוח יש לקב"ה מנשמה שעושה תיקונים, גם אם הם בחושך, ולנו, אנשי החינוך הרגיל, זה מרגיש "ממש לא מספיק". מה אנחנו מבינים בתשובה, או ברגע של קרבה אמיתית כזו שמגיעה מהמעמקים? ואולי גלגול שלם, וחיים שלמים מחכים, בדיוק לרגע כזה.

0 0 הצבעות
דירוג מאמר
הירשם
להודיע ​​על
guest

0 תגובות
תגובה מוטבעת
הצג את כל התגובות

אל תפספסו תוכן חדש

השארו מעודכנים!

רוצים להיות ראשונים ולקבל עדכון על כל פוסט חדש שעולה לאתר? מלאו את פרטיכם ותישארו מעודכנים

אולי יעניין אותך גם:

נעמי סובול

ליאורה סטאריק

הרב יצחק לובישטיין

חזקי גלבוע

הרב דן טיומקין

טוען מאמרים נוספים
0
אשמח לשמוע את חוות דעתכם, נא הגיבו.x