למה אתם קוראים אהבה?

"אני אף פעם לא הרגשתי אהובה"!
"ההורים שלי בכלל לא השקיעו בי"!
אומרים מתבגרים רבים.
"איך זה שלמרות כל מה שאנחנו נותנים,
הם מרגישים שהם לא מקבלים"???
שואלים ההורים.

אהבה. מילה כל כך בסיסית,
ועם זאת, לימוד היא צריכה.

סיפרה לי אשה אחת, שהיא משקיעה
ה-מ-ו-ן בקשר עם הבן המתמודד שלה.
הוא כבר נשוי, ואב לילד קטן וחמוד,
ועדיין מרגיש שהוא פחות אהוב מכולם.

עובדה! אחים שלו קיבלו התחלה לדירה,
והוא לא קיבל. "מה, הוא לא מבין לבד
שאם הוא עובד ולא אברך, אז מדובר
בהסדר שונה"? שאלה אותי אימו.
זה בכלל לא קשור לאהבה, זה עניין כלכלי!
כך היא חשבה.
בשבילה, אהבה זה חיבוק, אוכל טעים,
אירוח בחגים.

האמת היא, שהכאב שלו, בכלל לא היה על הכסף.
או על העובדה שהוא נאלץ לדאוג לעצמו,
הוא עושה את זה דווקא יפה מאד. לא זו הנקודה.

הכאב שלו הוא על הרגשת הקיפוח. על הרגשת
"אותי, אוהבים פחות".
שאלתי אותה מה חשוב לו. לא מה חשוב לה.
מתברר, שהוא מרגיש אהוב, כשמרעיפים עליו
כלכלית. ככה הוא בנוי. נקודה.

אשה אחרת סיפרה לי, שבעלה כל הזמן
קונה לה, ודואג שכרטיס האשראי שלה
יהיה זמין ומלא. והיא בכלל לא מרגישה אהובה,
כי כל מה שהיא רוצה זה שהוא יקשיב לה
עמוקות כשהיא מדברת, ויביע אמפתיה.
את זה, הוא פחות יודע לעשות,
והוא ממש מתוסכל מעצם העבודה, שהוא נותן
כל כך הרבה (וגם עובד הרבה עבור תחושת האהבה
שהוא מעוניין להעניק) והיא לא מעריכה את זה.

הכירו את 5 השפות לאהבה.
לא מספיק שאנחנו אוהבים,
חשוב לאהוב בשפה בה הצד השני,
מרגיש נאהב. בטח ובטח,
עם נוער מתמודד, בו אנחנו כל כך משקיעים
ורוצים יותר מהכל, לחזק ולרפא
את תחושת האהבה.

פעמים רבות אנחנו מרעיפים את מה
שאנחנו קוראים לו "אהבה", ומסתבר
שהצד השני מרגיש רק מחנק/ חפירה/ מניפולציה.

אם אנחנו מפרשים אהבה כמגע,
והמתמודד שלנו שונא מגע, חיבוק ירגיש לו
חדירה לתחום הפרט, לא כאהבה.

אם המתמודדת שלנו צריכה מאתנו
זמינות ותמיכה רגשית, ואנחנו חושבים
שאהבה היא קניית מתנות, שום מתנה לא תרגיע אותה
או תגרום לה להעריך או להרגיש אהובה.
מפני שזה לא מה שהיא צריכה על מנת להרגיש אהובה.

בואו לא נלך רחוק…. גם אנחנו,
רוצים שיאהבו אותנו, כמו שאנחנו אוהבים.
בצורה שמשדרת וגם נקלטת ונחווית אצלינו
כאהבה.

ג'ארי צ'פמן כתב בשנת 1992 ספר בשם
"5 שפות לאהבה". אם ניקח את הרעיון המרכזי
של הספר (ונשמיט את מה שפחות רלוונטי עבורינו)
נגלה נקודה מרכזית חשובה.

ישנם כמה אבי טיפוס לאהבה,
וכל אחד קולט דברים אחרים כמחוות של אהבה.
המדהים הוא, שכמספר הילדים שלנו,
כן מספר שרירי האהבה שעלינו לפתח.

אם אני חושבת ומאמינה שאוכל של אמא
הוא אהבה, ייתכן מאד ויהיה לי ילד
שממש לא אוהב לאכול. כל מה שהוא רוצה ממני
זו הקשבה. אחר צריך מגע. שלישי צריך מתנות.

אין שפה אחת לאהבה.

בסוגייה שלנו, זה חשוב פי כמה
להבין את זה, כי אם אנחנו רוצים להגיע
לעומק המנהרה הרגשית של המתמודדים שלנו,
להושיט להם עזרה ומסר של אהבה,
נצטרך לעשות את זה בשפה שלהם.

לא מספיק לומר:
"אנחנו אוהבים אותך",
חשוב שהוא גם ירגיש את זה, בצד שלו.

כאן נכנס קונפליקט של הורים,
שמפחדים לאהוב בשפה של המתמודד
כי אם נשדר אהבה, במה שהוא קורה "אהבה",
זה עלול להתפרש כנתינת לגיטימציה
לדברים שאנחנו עצמינו,
בכלל לא מסכימים איתם!

זוג הורים שהגיע אלי לייעוץ,
שאל אותי איך הם יכולים לבטא אהבה,
לבן שלהם, שנמצא כל כך רחוק מהם, מבכל בחינה.
"במה הוא מתעניין"? שאלתי אותם.

מתברר, שהבן מתעניין בספורט.
רחוק מזרח ממערב, מתחומי העניין ובטח
רחוק מהאדיאל והחינוך התורני
של אביו האברך ואימו המורה.

אבל, אם אנחנו לומדים לאהוב ספורט
(דהיינו, להתעניין מה הולך ומה חדש,
לרכוש עבורו פריטים רלוונטיים ולהביע עניין אמיתי
כשהוא מדבר על זה)
זה אומר שאנחנו לומדים לאהוב אותו.

כי כשאנחנו אוהבים את מה שהוא אוהב עבורו,
זה אומר שאנחנו מכבדים את המקום שלו,
מדברים בשפת האהבה, שהוא מבין.
ומשדרים על הגל שהוא קולט כמסר של אהבה.

זה לא אומר שעלינו להפוך לאוהדי ספורט (במקרה הטוב,
ישנם תחומי עניין יותר מאתגרים)
אלא, שאם אנחנו רוצים לחבור אליו ולשמח אותו,
במקום לנסות לחנך אותו לאהוב את מה שאנחנו אוהבים,
אנחנו נקנה את המתנות שמותאמות לספורט,
נשאל ונתעניין בתחום הספורט שמעניין אותו,
ופשוט "נרד אל העם". נחבור אליהם,
ונייצר קשר של חיבור. לזה קוראים "אהבה".

אמא אחת שאלה אותי בכאב
על מה היא יכולה לדבר עם הבת המתמודדת שלה,
כשהן נפגשות (הבת לא מתגוררת בבית).
הרי כל נושא שהבת תעלה, מנוגד לרוח הבית,
אז על מה נשאר לדבר???

אם אנחנו שואפים ורוצים קשר וחיבור,
נצטרך לשים בצד את הפחד שלנו , שיוצר ריחוק
וחומה עבה של חששות, ופשוט לאהוב בשפה שלהם:
כן, תשאלי אותה מה מעניין אותה,
תסתקרני לשמוע במה היא משקיעה, ומה חשוב לה,
כי ככה בונים אהבה.
אהבה לא אומרת הסכמה.
אהבה לא אומרת הזדהות עקרונית.

אהבה אומרת, במובן הכי פשוט:
אני איתך. במקום שלך.

לצפות להעניק אהבה, בשפה
שעובדת בשבילנו ולאו דווקא עובדת לילדים שלנו,
אומר שעוד לא התחלנו לאהוב אחרים,
אנחנו עדיין תקועים באהבת עצמינו.

כי לאהוב באמת, זו היכולת למתוח
את גבולות הגזרה ולהיות מסוגלים
להבין, שכל אחד צריך שדר אחר
שמעביר את המסר:
אתה אהוב. רואים אותך.
אנחנו כאן בשבילך.

כי ככה זאת אהבה.
היא פותחת שערים נעולים,
ממיסה חומות אדירים,
מרפאת לבבות שבורים,
חובשת פצעים,
ומתירה אסורים.