מישהו מחכה לכם בבית

השבוע פגשתי המון שאלות של הורים:
"גילינו שלבן שלנו יש חברה",
"הבת שלי הגיעה הביתה עם מכנסיים",
"הבן שלי רוצה להתגייס לצבא",
ושאלה אחת משותפת לכולם:
"מה עושים"???

בכל השאלות שעולות (אצל כולנו),
קיימים כל כך הרבה פרמטרים שמשתנים מאחד לשני:
כל משפחה והסיפור שלה,
כל נער/ה מתמודד/ת והמורכבות שלו.

אבל ישנו מכנה אחד משותף לכולם,
ואותו אנחנו מבקשים למצוא.

כשאנחנו מעלים על פני השטח את הנתון הזה,
כל התמונה משתנה, והשאלה הופכת מ:
"מה עושים ואיך פותרים, כאן ועכשיו"
ל"פנינו לאן, כדי לייצר מהלך אמיתי של ריפוי".

כי בסופו של דבר, אנחנו לא מחפשים
לייצר מפעל של פלסטרים חד פעמיים,
אלא לייצר בע"ה פתרון אמיתי ושורשי,
כזה שיצמיח ילדים בריאים בנפשם
שיגדלו להיות מבוגרים אחראיים ומחוברים באמת.

וזה יכול לקרות, רק כאשר אנחנו
שמים את הפוקוס על הדבר הנכון.

אם נסתכל על ההיסטוריה שלנו כמודל,
ובעיקר על מערכת היחסים שלנו , כבנים מול הקב"ה,
נוכל ללמוד הרבה מאד על המערכת הזו,
שנקראת גלות וחורבן, גאולה וקירבה.

הכל מקופל במילים:
איכות הקשר ומד האהבה.

לא משנה מה הדילמה הבאה שלנו,
השאלה תמיד תהיה:
מה מצב הקשר שלנו עם הנער/ה?
האם הם במצב לקבל/ לשמוע?
עד כמה הילד שלנו מרגיש שאנחנו בצד שלו
ורוצים באמת בטובתו (ולא רק להרגיע את עצמינו?)
עד כמה אנחנו מכירים אותו ומחוברים בלב ונפש?

אלו שאלות שמשקפות מהות של קשר.
פתאום אנחנו מגלים, עד כמה התרחקנו.
עד כמה לא היינו זמינים/ פנויים/ מודעים.
עד כמה לא הבנו או ידענו –
עם מה הם (ואנחנו) מתמודדים.

אנחנו מגלים עד כמה המרחק שנוצר יצר בדידות
חוסר אונים וכאב, אצל שני הצדדים.
עד כמה הקשר שהיה בעבר,
נפרם, נעלם, התמוסס, נשארו רק פירורים.

וזה בסדר.

כי הגלות הזו, – מייצרת מרחק ואבק דרכים.
והתפקיד שלנו הוא כל הזמן לחתור לקשר מחודש:
עם הילדים, עם עצמינו, ועם אלוקים.

שבת שובה, מקפלת בשמה,
את כל הסיפור כולו:

אפשר ויש את הכח לשוב, כשיש לאן.
כשמרגישים ש"מישהו מחכה לך בבית",
יש מי שקשור אליך באמת, אוהב וממתין.
שנשוב.

כדי שנוכל לקבל אותם חזרה,
אנחנו מתבקשים לנקות את הלב,
את הכעסים, הציפיות שנשברו,
לשחרר את הבזיונות ואת הפחדים.

כדי לסלוח ולנקות את הלב,
לפעמים צריך במקרים כמו שלנו
לייצר יש מאין, לחפור מחילה עמוקה,
של חמלה, מתחת לכל הנסיבות,
לחפש לנקות את הלב, מעבר לכל החומות:

לחתור לקשר מחודש, נקי ואמיתי,
שמבוסס על אמון שישנה אהבה בוודאי,
ומקום של כבוד והערכה אמיתית לכולם,
בדיוק כמו שאנחנו נבקש מחרתיים,
"השיבנו ה' אליך ונשובה"–
כולנו, בסופו של דבר,
מבקשים ורוצים להרגיש ראויים ואהובים,
אצל אבא ואמא, ואצל בורא עולם.

שנזכה לשנה מבורכת של
"ארפא משובתם אוהבם נדבה"
(הפטרת שבת שובה),