הנה שאלה שאני נשאל המון-

הילד שלי מתבגר. ואין לי בעיה עם זה. התכוננתי לזה.
אני רק רוצה להירגע ולדעת פעם אחת ולתמיד. עם כל השאר- אתמודד.
רק תרגיע אותי. ככה נראה ילד מתבגר,
או שיש לי בבית ילד שנמצא במשבר?

זה אולי הפרט החשוב ביותר מול ילדכם המתבגר.
הבדלי הגישות וצורת החינוך בין ילד שמתבגר
לבין מתבגר שנמצא במשבר- תהומיים.

מה לעשות? איך להתנהל?
באיזה שלב להתייחס אליו כאל ילד שנמצא במשבר,
ומתי להיות הספינה המנווטת והדמות האחראית
מול עולם הפיתויים והקושי לדחות סיפוקים?

בואו ננסה להבין את זה.

גיל ההתבגרות- מה הסיפור? 

ילד הופך למבוגר, והוא נמצא בדרך.
הדרך הזאת- מלאה עיקולים, פסי האטה
ומציאות שטופחת על פניו ומזכירה לו שהוא עדיין לא שם.

זה קשוח. לגעת ולא לגעת.
להרגיש שאתה מבוגר, ולגלות שאתה ילד.
לחוות שליטה, ולאבד אותה ברגע.
להתחיל לקבל מקום בעולם,
ולגלות שזה לא באמת המקום שלך.
קשוח להתבגר.
הילדים שלי משתגעים בדרך לאילת,
תחשבו איזה דרך הוא נאלץ לעבור.

נחזור לעניינינו.
הדרך הזאת- כוללת תהליכי התפתחות רבים.
היא מובילה למאבקי כוחות,
חיפוש אחר חברה והתמסרות טוטאלית,
עוררות בלילה, התנגדות לגבולות,
חוסר עניין בדברים שבשגרה
והתמסרות לדברים שעשויים להיראות לנו- המבוגרים-
זניחים ושוליים.

זה אפילו עשוי לשגע אותנו.
מה נסגר? מה אתה משקיע כל כל הרבה בשטויות האלו.

ילד שמתבגר נבעט לתוך מסע חייו.
הוא יוצא לדרך. עטור בתובנות,
צורת החינוך, חוויות חייו ומגוון הזהויות הקיימות בו.

ושם מתחיל האתגר.

האתגר בגיל ההתבגרות- להיות גדול, להוכיח שהוא גדול,
לייצר תדמית שמציגה אותו נכון- ולהרגיש איתה בנח.

מתבגר שנמצא באתגר- מנסה להשיג משהו.
הוא רוצה להיות משהו. הוא רוצה להיות גדול,
חזק, מרשים, מצליח, נועז, הרפתקן. הוא מחפש משהו.

הילד הזה הבין את החיים.
הוא הבין מה שווה להיות. מה אסור להיות.
מה מכבדים, במה מזלזלים. איך משיגים מקום,
איך מאבדים מקום. מתי הוא ראה שהסביבה שלו
מתרשמת או מכבדת או אפילו מעריכה ומתי לא.
והוא שועט לשם. מנסה בכל כוחו.

מתבגר שנמצא באתגר- רואה מטרה. הוא מנסה להשיג אותה.
זה מתסכל. הוא לא תמיד מווסת. ולפעמים מאבד את הדברים
הבאמת חשובים. זה מתסכל, כי כשאנחנו מפריעים לו להתקדם לשם-
אפילו אם זה לטובת הבטחון שלו- הוא מרגיש שאנחנו הבעיה שלו.

הוא באמצע אתגר חייו. והאתגר הזה- לא קל.

אבל זה אתגר. ואנחנו שם.
עוזרים לו. תומכים. מעודדים. רוצים את רצונו, ומווסתים.
מוודאים שמערכת הבלמים שלו תקינה,
משמשים עבורו לפעמים כבלם חירום.

זה אתגר. זה לא משבר‼️

משבר בגיל ההתבגרות- זה עולם אחר.
הנקודה שמאפיינת ביותר מתבגר שנמצא במשבר היא-
שאין לו מושג לאן הוא הולך.

הוא לא מנסה להיות גדול.

הוא לא מנסה להיות שווה.
הוא לא מנסה להיות מה שהבין שצריך להיות.
זה בכלל לא קשור לרצון שלו לגדול ולמשמעות שהוא נותן לגדילה.

משבר בגיל ההתבגרות- זה ילד שנמצא במשבר.
הוא לא עסוק בלגדול. ההתבגרות שבורה.
הוא לא עסוק בלהיות גדול.
הוא עסוק בלא להיות קטן.
הוא לא עסוק במה שרוצה.
הוא עסוק במה שלא רוצה.

אגיד את זה במילים אחרות-
משבר בגיל ההתבגרות- ילד שאין לו מושג לאן הוא הולך,
לא מעניין אותו לאן הוא הולך.
הוא לא נלחם על מקום שהוא רוצה להגיע אליו.
הוא נלחם- כי יש מקום שהוא חייב לזוז ממנו.
הוא לא יודע לאן הוא הולך, הוא יודע מאיפה הוא הולך.

הוא יוצא לדרך, אין לו מושג לאן,
דבר אחד ברור לו- שם- כל מה ששם- בנקודת המוצא-
היה רע. ולשם- אסור לחזור.

מה יש שם, במקום הזה שממנו הוא יוצא? מזה הוא צריך לברוח.
גבולות? אין מצב. קטן? שום סיכוי. לכבד- לא בא לי.
זה לא חייב להיות הכל.
אבל זה חייב להיות- שהמטרה שלו- היא מה לא להיות.

להתבגר- לצעוד לכיוון הבגרות- זה נורא ברור. להיות עסוק בלגדול.
משבר- רצף החיים נעצר.
הגיל, העצמאות והיכולת- זימנו לו הזדמנות.
לעצור את הדבר הזה שעשה לו רע.

מה עשה לו רע? אין לי מושג.
מספיק שהרגיש שלא רואים אותו, ופירש את זה שהוא שקוף,
לא חשוב או לא שווה. זה מספיק.
זה מספיק כי זה כואב. זה יכול לכאוב לחתוך או לשרוף.

כך או כך- כרגע הוא יכול ללכת. והוא הולך.
הכי רחוק. כמה שרק אפשר. הולך. ונלחם.
נלחם עם כל מי שמנסה לראות אותו כאילו הוא שם.
כל מי שמייחס אליו דברים שקרו שם.
כל מי שלא מבין או משכנע או לא מבין- ששם פשוט בלתי נסבל.

נסכם?
אתגר גיל ההתבגרות– האנרגיה של הנער מופנת לכיוון אליו הוא הולך.
משבר גיל ההתגרות- האנרגיה שלו מופנת לכיוון שממנו הוא הולך.
הוא ממוקד בלהתרחק, לא בללכת.

זה יבוא לידי ביטוי בניואנסים.

♦ האם הילד שלנו נלחם בפעולות או בנו?
♦ האם כשיש ויכוח- הוא נלחם על מה כן רוצה לעשות, או על מה לא מוכן לעשות.
♦ האם כשמתקיים שיח עם התנגדות- הוא נקודתי או מכליל
(הכל פה דפוק, נמאס לי להיות לה, כל הזמן אתם עם השטויות שלכם)
♦ האם כשהוא מתנגח בגבולות- הוא מתנגח כי קשה לו/ לא מתאים לו,
או שהוא במלחמת חורמה על חוסר השייכות שלו לדבר הזה?
♦ האם הוא לא רוצה או שהוא לא יכול.
♦ האם ניתן לנהל איתו שיח, או שהשביל חסום,
והוא עסוק יותר בלא לדבר- מאשר בתוצאות של השיח איתנו.

וכאן נכנס המקום שלנו
האם אנו באתגר גידול ילד באתגר,
או שאנו באתגר גידול ילד במשבר. ופה- ההבדל ענק.

בפוסטים הבאים- נעסוק בנושאים הבאים:
1. התנהגויות מדאיגות- מתי הם לגיטימיות ומה הופך אותן לנורות אזהרה.
2. מה הופך את גיל ההתבגרות לאתגר שברירי?
3. מהו האתגר ההורי באתגר ובמשבר?

כך או כך- אם אתם מרגישים שזה גדול עליכם-
תמיד עזרה חיצונית יכולה להיות רעיון מעולה.