קטגוריה: ליאורה קוסמן

רצוא ושוב

מנגנון הגנה הזה נצרך לשעתו. מגיע יום שאנחנו נדרשים להבנה שזמנו תם ונשלם. אנחנו כבר לא ילדים. אנחנו בגירים. אומרים שלהרוס זה ברגע, אבל לבנות זה כבר עבודה של שנים. במקרה הזה, אם לקח לנו כמה שנים לבנות חומות הגנה, עכשיו להרוס אותם לוקח שנים רבות, אפילו עשרות שנים. ועכשיו זה קריטי. כי יש לנו זוגיות שללא המוכנות להיחשף אין לה תוקף. יש לנו גם ילדים ואם הלב שלנו לא פתוח לכל רגש שיהיה, לא נוכל להעניק להם את ההשראה, את האפשרות, להרגיש. לכאוב. לאהוב. לקבל. כבוגרים, כשהלב פתוח מתקיימת תנועה של רצוא ושוב בין השכל לרגש.

הרצון להיות טוב

מהרצאה להרצאה הלכתי ונכביתי. הישועה לא אחרה לבוא, בדמות רב, מהסוג שמדבר בעיניים עצומות מתוקף שמירת העיניים. אבל כל מילה שלו חודרת ללב. הוא שאל שאלה – למה בעשרת ימי תשובה אנחנו מקבלים על עצמינו משהו, לפעמים בידיעה ברורה שבתום עשרה ימים, נשיל מעצמינו את הקבלה. מה, אנחנו עובדים על עצמינו? על הקדוש ברוך הוא? מה הטעם בקבלה כזאת?

אין בכלל מציאות של חינוך ילדים!

אנחנו נותנים לילדים שלנו כל מה שיש בנו. את הטוב ואת הפחות טוב. כשאנחנו מתמקדים בהורות שלנו ברבדים המשמעותיים של קשר, שיח, אמון וכבוד, מתאפשר פיצוי על חסרונות. כשישנו קשר טוב, אוהד והדדי עם הילדים, ואין אנטי והתנגדות לכל מה שמייצג אמא ואבא, לא יהיה מה שיפעיל אותם בבחירות שלהם. או אז, קסם מופלא יתרחש!! הם יקחו את הדברים הטובים שנתנו להם, את הכלים האלה וישתמשו בהם להשלמת ובניית מה שחסר ומה שדורש תיקון! אנו מנסים ככל יכולתנו למנוע מהילדים לחוות כאב. זהו צורך טיבעי ומובן וזוהי הדרך הבריאה לגדל ילדים. אבל כמה זה קשה שאנחנו במו ידינו לכאורה אחראיים על הכאב.

כוחה של קבלה

בניגוד למה שחושבים שבקבלה משתמשים רק כשאין מה לעשות, ההפך הוא הנכון ואני אסביר. הקבלה היא תנאי בסיסי לייצר שינוי במציאות. תנאי לשיקול דעת לקבל החלטה מושכלת. בואו נדבר רגע על מניפולציה. כשאנחנו עושים מעשה בציפייה שהצד השני יגיב כפי שאנחנו רוצים, זוהי מניפולציה. אפילו אם זה בתמימות ולא בכוונת זדון. אני אתן דוגמא: כשאנחנו […]

אל הילד הזה התקרבתי

ההתמודדות עם נוער בגיל ההתבגרות דוחקת אותנו לפינה להוציא מן הכח אל הפועל ולגלות בעצמינו מה שלא תיארנו שיש בנו. למעשה כל התמודדות מאתגרת בחיינו, יש בה את הסגולתיות לקדם אותנו. התמודדות עם ילדים מקדמת אותנו הכי הרבה, הכי רחוק והכי עמוק. בחוויה שלי ככל שהילד היה יותר מאתגר ככה למדתי על עצמי יותר. למדתי לתת תוקף לרגשותיי, למדתי לתת להם שם, למדתי להכיל אותם ולקבל אותם. את כולם.