בדברי כיבושין
כשנסענו ל"גרוס גלוקנר"- הר גבוה מאד באוסטריה, קראתי על המקום לפני שהגענו .קצת אינטלגנציה לא מזיקה . היה כתוב שאת הכבישים על ההר המושלג הקר והגבוה,אלה שאנחנו נוסעים בהם כיום – כבשו ברגליהם החיילים הרומיים העתיקים. מרב צעדים של חיילים נכבשה הדרך. הונחו אבני הדרך, נסלל הכביש. הסתכלתי על הדרך הכבושה. כמה מאמץ וטרחה ואנשים […]
מכתב לתינוקי שלי
עכשיו החדר שלך ריק. וסופסוף אחרי שנתיים של תהפוכות, שתיתי קצת מיץ אומץ, ואני נכנסת אליו כדי להשלים עם המציאות החדשה, ולהפוך אותו לקליניקה עבורי, כי ב"ה הקליניקה האימונית שלי גדלה כל הזמן… ואפילו תוך כדי התכנון ובחירת הסגנון והצבעים והכיוונים והנגיעה בעתיד- אני משאירה לך פינה שהיא רק שלך , שתחכה לך כשאתה חוזר לחבק בהווה. אני משאירה לך פינות של אנחנו ואותנו.
עושים פסח בחדרי הלב
בפועל?! חוסר סדר, חוסר בהירות, המון רגשות מעורבבים של געגוע, וכאב, ושליחות , וחולשה, ועוצמה, והכל מתערבב בתוך אותו אדם תוהה, ואולי אני בעצמי הקושיה פה.
וארבעה בנים כמשל שכל שנה מחדש אני בורחת בראש לי מלהעניק כותרות של השוואה לאי מי. ומסורת. מסורת שננטשה בחלקה, שהשתנתה בחלקה מכורח הנסיבות והמעמדים, והכל קשה לי כלכךךךך.