איך מתקרבים?
אדם יכול לתת רק את מה שיש לו. או לייתר דיוק ולעניינינו, את מה שיש בו. מה שיש בנו משודר באופן בלתי אמצעי החוצה. דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. אם יש בנו חמלה, תקווה, אמפתיה, כל מי שיהיה בסביבתנו יקבל מנה גדושה מאלו.

ההתמודדות עם נוער בגיל ההתבגרות דוחקת אותנו לפינה להוציא מן הכח אל הפועל ולגלות בעצמינו מה שלא תיארנו שיש בנו. למעשה כל התמודדות מאתגרת בחיינו, יש בה את הסגולתיות לקדם אותנו. התמודדות עם ילדים מקדמת אותנו הכי הרבה, הכי רחוק והכי עמוק. בחוויה שלי ככל שהילד היה יותר מאתגר ככה למדתי על עצמי יותר. למדתי לתת תוקף לרגשותיי, למדתי לתת להם שם, למדתי להכיל אותם ולקבל אותם. את כולם.

אבל… יש הבדל בין להכיר ברגשות, לבין לתת להם דרור, לתת להם לגיטימציה. פרשנות חדשה שמתבססת על ידע ולמידה מעניקה לנו את היכולת לדייק את עצמינו. לתת מקום לרגש? כן. לתת לו לנהל אותנו? לא. יש אמירה כזאת שאי אפשר להגיד לבן אדם מה להרגיש, "ככה אני מרגיש וזהו!" כאילו רגש שעולה זה איזה קודש קודשים שלא נוגעים בו. זהו דיבור ממש לא יהודי. התורה מצווה על רגשות: "ושמחת בחגך", "אל תשנא את אחיך בלבבך" ועוד. מכאן אנחנו למדים שעם רגשות אפשר לעבוד.

אבל איך? הם עולים ומתפשטים בכל חדרי הלב לגמרי בלי שליטה. נכון, הרגש עולה מעצמו ועליו אין לנו שליטה. הרגש בא כדי ללמד אותנו על מה אנחנו חושבים. נעשה לעצמינו אבחון קטן. נחטט בראשנו וננסה למצוא איזו מחשבה, דעה או אמונה יש לי שהעלתה לי את הרגש הזה. תנועה רגשית ספונטנית, הוא איתות בשבילנו. ברגע שהיא עולה, נשאל את עצמינו שלוש שאלות:

1. האם אני נוכח ברגע הזה, או שמא מנוהל מהעבר או פוחד מהעתיד?
2. האם אני בשליחות שלי (פועל וחושב איזה ערך אני יכול לתת כרגע)?
3. האם אני מתעסק במה שלא בשליטתי?

אולי אתם חושבים מה כל זה קשור לנוער מתמודד…
חשוב שנבין, שעל מנת שנוכל להתקרב לילד שלנו אנחנו צריכים קודם כל, לרגע אחד, להתקרב לעצמינו.
את השאלות ששאלנו את עצמינו, נשאל את עצמינו ביחס לילדנו:

האם הוא נוכח ברגע הזה, או שמא מנוהל מהעבר או פוחד מהעתיד? כנראה שממש כן.
האם הוא מדוייק עם השליחות שלו כרגע? כנראה שלא.
האם הוא מתעסק במה שלא בשליטתו? לגמרי. שום דבר (כמעט) בתקופה הזאת לא בשליטתו.

להתקרב זה להרגיש את הצורך של השני ולחפש האם אנחנו יכולים לתת לו מענה. כשהלב במקום הנכון, מדויק עם עצמו, מגיעה השלווה.

אין עתיד אין עבר. יש רק הרגע הזה, עם הילד הזה.